החלטה בתיק בש"פ 3957/14

א.              בקשה להארכה רביעית של מעצר המשיבים בתשעים ימים, מיום 23.6.14 או עד למתן פסק דין בת"פ 15791-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. עניינה של הפרשה רצח אדם על רקע סכסוך בין משפחות.   

רקע והליכים

ב.               כתב האישום שהוגש ביום 10.2.13 מייחס למשיבים עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) + 301 + 29 לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א)+ (ב) + 29 לחוק, הצתה לפי סעיפים 448(א)רישא + 29 לחוק ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 + 29 לחוק. עובדות כתב האישום מפורטות במספר החלטות קודמות של בית משפט זה בעניין המשיבים (בש"פ 3526/13, בש"פ 7260/13, בש"פ 8453/13 ובש"פ 1984/14). בתמצית ייאמר, כי - כנטען - בשל סכסוך משפחות, קשרו המשיבים 2-1, בני משפחת כ, קשר עם המשיבים 5-3 לרצוח את ג.ה ע"ה (להלן המנוח) בעת שובו מנהריה אל כפרו ג'דידה-מכר. ביום 12.9.12, ובעזרתם של שני גורמים נוספים - ע.א כ (להלן ע) ומ כ (להלן מ) - הוציאו המשיבים את תוכניתם לפועל. על פי הנטען, בשעות הערב, לאחר שמ - שאמור היה לדווח למשיבים 5-3 על תנועות המנוח - הודיע למשיבים כי נעצר על ידי המשטרה, הנחה המשיב 3 את ע להמתין למנוח בכניסה לכפר ולדווח להם על הגעתו. כשהגיע המנוח למקום, דיוח ע על כך למשיבים, ואלה נסעו אחריו. כשעצר המנוח את רכבו ויצא ממנו, האט המשיב 5 את נסיעתו והמשיבים 4-3 ירו לעבר המנוח יריות רבות, שגרמו למותו. השלושה נמלטו ברכבם לאזור אחר של הכפר, שם שרפו את רכבם, נכנסו לרכבו של ע ונמלטו. למחרת מסר המשיב 1 סכום של 40,000 ש"ח לע כדי שימסור אותם למשיבים 5-3 כתשלום בעבור ביצוע התכנית.

הליכי המעצר

ג.               הליכי המעצר מיום הגשת כתב האישום ועד ליום 24.3.14 מפורטים בבש"פ 1984/14 (השופט א' שהם). הנה עיקרי הדברים: עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים (מ"ת 15826-02-13), ובה נטען לקיומן של ראיות לכאורה, ובעיקר גרסאותיהם המפלילות של ע ומ. ביום 4.3.13 מסר המשיב 4 את הסכמתו למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 5.5.13, קבע בית המשפט המחוזי (השופט - כתארו אז - ר' שפירא), כי חרף הקשיים הראייתיים העולים מגרסאות סותרות שמסר ע בחקירותיו, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמם של המשיבים. על רקע זה וכן מסוכנותם והחשש לשיבוש הליכי משפט, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 3-1 ו-5 עד תום ההליכים, ואולם שמר על זכותם להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שתישמע עדותם של ע ומ. על החלטה זו הגישו המשיבים עררים לבית משפט זה. ביום 27.5.13, דחה בית המשפט (בש"פ 3526/13, השופט י' דנציגר) את הערר שהגישו המשיבים 2 ו-5, תוך שקבע כי חרף הקשיים הראייתיים, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמם. עניינם של המשיבים 1 ו-3 נידון בפניי (בש"פ 3696/13). ביום 9.6.13 ניתנה החלטה, שבמסגרתה הסכימו הצדדים להסדר לפיו יימחק הערר, בדיוני ההוכחות הראשונים שנקבעו תישמע תחילה עדותם של ע ומ, ולאחר מכן יוכלו המשיבים להגיש בקשה לעיון חוזר על החלטת בית המשפט המחוזי.

ד.               בתום עדותם של ע ומ, הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר, בטענה כי נוכח שתיקתו של ע בעדותו, ולאחר שמועצתם הוכרז כעד עוין, נגרם כרסום מהותי בתשתית הראייתית העומדת כנגדם. בהחלטה מיום 3.11.13 (השופט י' ליפשיץ) דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בנימוק כי עדויות אלה אינן מהוות כרסום ראייתי כנטען, ומכל מקום אינן מצדיקות שחרור לחלופת מעצר נוכח הנסיבות. על החלטה זו הגישו המשיבים עררים לבית משפט זה (בש"פ 7556/13 ובש"פ 7573/13), שנדונו בפניי יחד עם בקשת המבקשת להאריך את מעצרם ב-90 ימים (בש"פ 7620/13). ביום 18.11.13 ניתנה החלטה, במסגרתה לא נתקבלו ערריהם של המשיבים, והוארך מעצרם של המשיבים ב-45 יום, בכפוף לכך שייעשה כל מאמץ להחיש את קצב ההתקדמות בתיק העיקרי. על פי אותה החלטה, היה ולא תחול התקדמות ממשית בתיק, תישקל הזמנת תסקיר לבחינת חלופת מעצר. ביום 18.12.13 הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים. בהחלטה מיום 25.12.13 (בש"פ 8543/13, השופט י' דנציגר) קיבל בית המשפט את הבקשה, תוך שהודגש הצורך לעקוב אחר קצב ההתקדמות בתיק העיקרי בטרם החלטה על הארכת מעצר נוספת. בהחלטה מיום 23.3.14, שב והאריך בית המשפט (בש"פ 1984/14, השופט א' שהם) את מעצרם של המשיבים ב-90 יום; זאת, נוכח חומרת המעשים המיוחסים למשיבים ובשל הצפי להתקדמות משמעותית בתיק העיקרי.

ההליכים בתיק העיקרי

ה.              בתגובתם לכתב האישום כפרו המשיבים במיוחס להם. לאחר דחיות מספר שעיכבו את תחילת ההוכחות בתיק - לרוב בשל טעמים הנוגעים לחומרי חקירה שטרם נלמדו או הועברו - ובהתאם להחלטתי מיום 9.6.13 בבש"פ 3696/13, נערך ביום 26.6.13 דיון הוכחות ראשון. במסגרת הדיון נקרא ע להעיד, ובחר לשתוק כאמור. עדותו של מ - שהוכרז, כאמור, כעד עוין - התפרשה על פני שלוש ישיבות הוכחות בין החודשים יולי-אוקטובר 2013. ביום 6.11.13 נשמעו ארבעה עדי תביעה וביום 27.11.13 נשמעו שני עדי תביעה נוספים. במהלך החודשים ינואר-מאי 2014 התקיימו כ-20 דיוני הוכחות, בהם נשמעה עדותם של כ-24 עדי תביעה. תוך כך ויתרו המשיבים על 11 עדי תביעה, והמשיבה מצדה ויתרה על 7 עדים. כן נקבעו 9 מועדי הוכחות במהלך יוני-יולי 2014.

הבקשה הנוכחית

ו.                לטענת המבקשת, קמה בעניינם של המשיבים עילת מסוכנות, הנלמדת מטיב העבירות המיוחסות להם, ובראשן הרצח. הוטעם, כי המשיבים 1 ו-2 גררו את המשיבים 5-3 לבצע עבירות אלה תמורת תשלום כספי, בלא שהיתה להם נגיעה אישית לסכסוך שברקע הפרשה. עוד טוענת המבקשת, כי נוכח נסיבות הפרשה וזהות העדים, קיים חשש בעניינם של המשיבים לשיבוש הליכי משפט. בהקשר זה צוין, כי עורך הדין המייצג את משפחת המנוח דיוח לאחרונה שבני המשפחה מקבלים מדי יום איומים על חייהם וסופגים תקיפות מצד קרובי משפחתם של המשיבים, זאת, כך נטען, במטרה להשפיע על תוצאות ההליך. כן הוסיפה המשיבה, כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים, קיים חשש להימלטותם מן הדין. לבסוף נאמר, כי נשמעו כבר עדי תביעה רבים, כי שוריינו מועדים לא מעטים לשמיעת הוכחות במהלך התקופה הקרובה, וכי המבקשת ובית המשפט המחוזי כאחד עושים את מירב המאמצים כדי לזרז את ההליכים בתיק.

הדיון

ז.        באת כוח המדינה ציינה כי קוימו עד כה 27 ישיבות הוכחות, מתוכן 13 בהארכה הנוכחית, והעידו 37 עדי תביעה, 13 בהארכה הנוכחית. קבועים עוד ארבעה מועדים בהארכה זו ועוד חמישה בהארכה המבוקשת. העדים המרכזיים, כנאמר, העידו, נותרו 16 עדי תביעה ומתוכם 6 שוטרים. וניתן לדעת המדינה לסיים בישיבות הקבועות את פרשת התביעה, ויש לזכור כי מדובר בתיק רצח, בחמישה נאשמים ובחמישה סניגורים; בית המשפט קמא עושה מאמץ גדול לקידום המשפט. עוד נטען באשר למסוכנות שלא קהתה, כשעסקינן ברצח מתוכנן בצוותא, הצטיידות בכלי נשק והעלמת ראיות; על כן לא נשתנתה נקודת האיזון.

ח.       עו"ד בר-עוז טען למשיבים 3-1, כי מאזן השיקולים נשתנה, בעוד טיעוני התביעה חוזרים על עצמם בכל הארכה - והגענו להארכה רביעית; חלק ניכר מעדי התביעה המרכזיים לא העידו, והתיק לא יסתיים עוד שנה. הסניגור המלומד ציין כי יש בעיות ראייתיות, לרבות בעקבות מציאת האקדח שבו נורה המנוח, להפתעת התביעה והסניגוריה, תקליטור שנתגלה ועוד, וגם נושא השיבוש ירד; והנימוק של איומים על משפחת המנוח אינו ראוי.

ט.       עו"ד אולמן טענה למשיבים 2 ו-4 וציינה הן את הישיבות הרבות שעוד יידרשו והן את מחדלי התביעה לענין תוספת עדים והעברת חומר, וגם אם בית המשפט המחוזי עושה כמיטב יכולתו, העומס עליו גדול ועל כן הגיע רגע האיזון, וניתן להציע חלופות דחוקות.

י.        עו"ד סבן בשם משיב 5 ציין כי העד ע עוד יושב לדוכן העדים, והדבר יימשך זמן רב, ושינם עדים שוטרים שחקירתם תהא ארוכה. נטען כי מציאת האקדח, אבדן התקליטור וחומר דל כלפי משיב 5 מטים את הכף.

הכרעה

יא.      תיק זה מעורר שוב את הדילמה של "מגה תיקים", תיקים פליליים רבי נאשמים - או תיקים כלכליים רבי אישומים - שמטבעם אינם יכולים להסתיים במהירות, ובשלהם גם פתח המחוקק את האפשרות (שלטעמי ראוי להשתמש בה במשורה, ודומה שכך נוהגת התביעה) להארכת מעצר ב-150 יום (סעיף 62(ב) לחוק המעצרים על פי תיקון תשע"א).

יב.       תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62, כפי שנאמר אין ספור פעמים, הוא בקרת ההליך, והשאלה אם התמשכות המשפט אינה משנה את "נקודת האיזון" המיתולוגית החמקמקה, מונח שאינו מוגדר והוא תלוי מקרה. בפרשה דנא תשתית האישום הוא רצח, לא פחות, ובתיקי רצח הנטיה השיפוטית היא זהירות רבה בשחרור לחלופה, שכן מטבעם מגלים הם מסוכנות רבה והמחוקק העביר בהם את נטל הראיה לשחרור לנאשם בכגון דא (סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים). בנוסף, עסקינן בחמישה נאשמים, על החקירות על-ידי סניגוריהם בעשותם מלאכתם. אכן, בהחלטתי בבש"פ 7260/13 מ-18.11.13 נדרשתי לצורך בהחשה משמעותית (אז) של המשפט, ונאמר כי אם לא תהא כזאת, יהא מקום לשקול הזמנת תסקיר לשם חלופה; אך מאז התקדם הקצב משמעותית, ואין חולק כי בית המשפט המחוזי עושה כמיטב יכולתו, על פי מספר הישיבות הקבועות כפי שפורט מעלה. ומה באשר לנקודת האיזון? נראה לי בנסיבות כי זו טרם הגיעה, שכן אין עסקינן במשפט שאינו מתנהל כיום כסדרו. ההארכה הנוכחית כוללת את הפגרה, ואינני יודע אם יהיו דיונים במהלכה, אך בכל מקרה לדעתי על בית המשפט המחוזי למצוא מספר גדול של מועדים ובמיוחד מייד אחר הפגרה, והתקוה היא כי אז יגיע המשפט לשלב ההגנה.

יג.       כאן המקום לציין, כי חלק מטענות המשיבים נסבו על נושאים שאינם חלק מן ההליך דנא, ומקומם בבקשה לעיון חוזר. עיינתי בפרוטוקולים שמסר בא כוח משיב 5 בגדרים אלה, אך חוששני שאין בידי להידרש לכך. ברור גם לסניגורים המלומדים, כי כך הוא, כך נאמר להם באולם והפרקליטות לא היתה ערוכה ממילא לתשובה. על כן איני נדרש לטענות הללו, כגון באשר לכרסום ראייתי. ואולם, הדלת לא ננעלה כמובן, וככל שישנן טענות של ממש בתחום זה מקומן בהליך הקבוע לכך בדין, וזכויות המשיבים שמורות.